תפיסת עולמי החינוכית
מספר עקרונות מפתח מובילים אותי באימונים.
עקרונות אלו תופסים ורלוונטיים עבור ילדים, כמו עבור מבוגרים.
1 "אומץ ומאמץ":
שני הכלים הראשונים במעלה הנדרשים להשיג שינוי מיוחל הם אומץ ומאמץ.
אומץ, משום ששינויים מפחידים אותנו, כי הם מערערים את ה"יציבות" שבסטטוס קוו; קשה לנו עם הרעיון של "אובדן הזהות" שמתלווה לשינוי - וזה דורש הכרה בפחד ועם זאת מוכנות להתמודד איתו.
נדרש אומץ גם משום שעצם האפשרות להיכשל - מפחידה אותנו מאוד.
מצד שני, לא ניתן לזוז לשום מקום מבלי להסתכן בכשלונות, ולראייה - כל אדם שהגיע אי פעם להישג משמעותי בחייו - נכשל המון פעמים בדרך, התעשת וניסה שוב ושוב.
מאמץ נדרש, משום שבכדי להוציא מן הכח אל הפועל - לא מספיק לרצות ולהיות בעל רצון טוב - אלא צריך לעשות.
מאמץ מתייחס גם למוכנות להשקיע ברגע נתון, וגם למוכנותנו להתמיד בכך לאורך זמן, פעם אחר פעם.
2 כוח ההתמדה:
"אין הטיפה חוצבת בסלע מכח עוצמתה - אלא מכח התמדתה".
משפט זה לתפישתי משקף את המהות של המושג "קונג - פו", שמדבר על פיתוח יכולות והגעה לרמת מיומנות גבוהה ומעוררת השראה באמצעות חזרתיות והתמדה לאורך שנים.
כל שינוי משמעותי בחיינו / צמיחה והתפתחות (פיזית, מנטלית, רגשית, רוחנית) שברצוננו להשיג, אפשריים רק כשמתמידים לאורך תקופה.
כגודל השינוי שרוצים לעבור - כך צריך יותר סבלנות ואורך רוח בתוך התהליך - ולקבל שהמדובר הוא בתהליך - ולא בפתרון קסם "הוקוס פוקוס" שנפתר צ'יק-צ'ק, ואין זה משנה האם מדובר בילד/ה או במבוגר, וכמה הצלחות הם הספיקו לצבור עד כה.
לצורך העניין, "הטיפה" יכולה להיות כל דבר שאנחנו רוצים לשנות בחיינו:
משינויים חיצוניים כמו מבנה הגוף ורמת הכושר הגופני, ועד לשינויי הרגלים וגישה לחיים וצורות התייחסות בריאות יותר.
ובהקשר החינוכי כלפי ילדים, בימינו, מושג ההתמדה הוא רחוק גם מתפישתם של מי שהיום הם הורים בעצמם -
כך שהורה שבאמת ובתמים מעוניין לעזור לילדיו להתפתח ולצמוח, יצליח בכך רק אם יטפח בהם (במקביל לחייו האישיים שלו) את רעיון ההתמדה והסבלנות, והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להנכיח זאת בחיי היום יום ע"י דוגמא אישית;
הרי מרגע שהילד/ה קם בבוקר הוא עסוק בלמידה על העולם, והרבה מהלמידה היא באמצעות התבוננות, ובמיוחד התבוננות על הדמויות הכי משמעותיות בחייו. כך שבאמצעות חיקוי והפנמה של ההרגלים של המבוגרים, מה שיוצא להם מהפה, מה הם עושים ומתי - איך הם מגיבים לגירויים שונים - כך הילדים לומדים.
המשפט המפורסם שמבוגרים אומרים לילדים: "אל תעשה את מה שאני עושה (=חיקוי) - אלא תעשה מה שאני אומר לך לעשות (כלומר הפוך לדוגמא האישית שאני נותן לך…)!" - לא מחזיק מים הרבה זמן…
שינוי אמיתי תמיד מתחיל בשינוי בפנים, ורק אח"כ פורץ החוצה
לעולם החומר.
שינוי אצל הילד/ה מתחיל בשינוי אצל ההורה.
3 הרמוניה ואיזון:
המורה שלי אומר: "אם כואב לך כשאתה מתאמן על הבובה - הבובה מנסה לומר לך: "לא ככה!"'.
{"בובת העץ" / ה Wooden Dummy - היא מתקן אימונים מעץ קשיח שמיועד לאימוני השלבים המתקדמים בווינג-צון.}
לכל אחד מאיתנו יש גבול עד כמה רחוק הוא יכול לדחוק בגוף ובנפש שלו באימונים ובעבודה.
חריגה מתמשכת מהתחום המאוזן והבריא מובילה לבעיות, ולעיכובים בהתפתחות שלנו.
כשמדובר בבריאות וגם באפקטיביות - אימונים מאוזנים ואורח חיים מאוזן מאפשרים לנו להתקדם ולהתפתח ולהגיע להישגים עם הזמן; מה שנקרא "בדרך הארוכה - שהיא הקצרה ביותר…" כי אם אנחנו ממהרים להתקדם, נחפזים ונפצעים תוך כדי, אז אנחנו נדרשים לזמן החלמה שבמהלכו כושרנו ויכולותינו נפגעות וצועדות לאחור, במקום להתקדם קדימה.
במילים אחרות - יש ללמוד להקשיב לגוף שלנו, ולפעול בהתאם למסוגלות שלו ברגע נתון.
לדוגמא:
א) אם היום אני מרגיש "חצי כח" - אז אני אתאמן / אעבוד על "אש קטנה"...אולי היום זה לא יום לבדוק ממה אני עשוי וכמה רחוק אני יכול להגיע.
ב) אם היום אני קם "כמו פנתר" ומרגיש 100% - זה יום טוב לנסות לפרוץ קצת את גבולות האימון והיכולת שלי ולהתאמץ יותר מהרגיל.
שימו לב שפרט למקרים בהם אנחנו חולים - אני ממליץ להתאמן. השוני הוא בעצימות האימון, ובהתאם למה שהוא מאותת לנו שנאות לאותו יום.
* "מעט זה הרבה", "לאט זה מהר."
ברוס לי אמר פעם: "איני מפחד מן האדם שתרגל עשרת־אלפים בעיטות פעם אחת, אך אני מפחד מן האדם שתרגל בעיטה אחת עשרת־אלפים פעמים."
תרגול בתחום צר של פעילות - מניב תוצאות איכותיות יותר ומהר יותר, ובהקשר של אמנויות לחימה משמעותו שהכלי הופך להיות אפקטיבי ומוכן לשימוש.
תרגול איטי מאפשר למידה והפנמה מהירים (עד פי 10!). בדומה לתרכיז של חומר שבכל טיפה שלו אצורה עוצמה מרוכזת.
ניתן להמשיל הוראה של טכניקה או רעיון מסוים לנסיון לאכול עוגה - בביס אחד ויחידי.
זהו מצב בלתי אפשרי - ואפילו היה אפשרי, הוא היה מסוכן ולא בריא.
וכמובן שגם בהחלט לא אפקטיבי ל מה שמנסים ללמוד… משום שיש דברים שצריכים זמן הבשלה, עיכול ועיבוד פנימיים, ואי אפשר לזרז את התהליך - בדיוק כפי שפירות העונה צומחים בעונה הייחודית שלהם (ולא על פי ההעדפות שלנו), וזה קורה רק בתנאי ששתלו את עצי הפרי בזמן וסיפקו את צרכיהם…
בהוראה הרעיון הוא לפרוס את ה"עוגה" (חומר הלימוד) לפרוסות פרוסות, ו"לאכול" אותן לאט ובתשומת לב.
ככל שהרעיון אותו מנסים ללמד הוא קשה ומורכב יותר - עבור התלמיד/ה - כך צריך ונכון לפרוס עבורו לפרוסות דקות יותר ויותר - עד שמגיעים לדקות אשר מתאימה לתלמיד - ואז נתחיל לראות הצלחות ראשונות.
* השוואות ושאיפה למצויינות - מול פרפקציוניזם
השוואה לאחרים, כל זמן שאין נפש מאוזנת, פרספקטיבה נאותה וכלים מיטיבים - הרבה פעמים מובילה לבעיות של הערכה עצמית; "אני לא מספיק טוב!", "אני לא ראוי לכל הטוב הזה / להצליח / להגיע להישג!" וכו' - עד כדי הימנעות מלנסות והימנעות ממצבים שבהם ניתן להיכשל.
בשביל לצמוח ולגדול (תרתי משמע) אנחנו זקוקים לגירויים שמאתגרים אותנו.
השוואות יכולות לעשות לנו שירות גדול - אם אנחנו עושים השוואות לעצמנו (ולא לאחרים), ובתנאי שאנחנו מכניסים גם חמלה (במקום נוקשות ושיפוטיות) למשוואה הזאת.
מותר לנו לשגות. מותר לנו לא להצליח / להיכשל. זה אך טבעי ואנושי. אך יחד עם זאת חובה עלינו לפעול כדי לתקן את הדרוש תיקון.
4 כבוד לבן/בת הזוג:
לילדים שאני מאמן אני אוהב להגיד: "תתייחס אל בן/בת הזוג לאימונים לפחות כמו שאתה מתייחס לצעצוע שאתה אוהב. אם תשבור אותו, לא יקנו לך אחד חדש במקומו".
למבוגרים אומר: "ואהבת לרעך כמוך".
כולנו פה כדי ללמוד ולהתפתח - ולא כדי לגרום נזק אחד לשני.
היכולת של היחיד להתפתח לבדו - כלומר בלי עזרת מורה ובלי שתהיה לו "מראה" (MIRROR) שמשתקפת דרך בן/בת זוג - היא מאד מאד מוגבלת.
ולכן - לשמור על בן/בת הזוג לאימונים - כי בזכותם אנחנו יכולים לגדול ולהתפתח. (ובמיוחד בזכות ה."מעצבנים" שביניהם…(-; )
חשיבות המאבק באגו
אחד הגורמים המפריעים הגדולים לצמיחה ולהתפתחות הוא האגו, שרוצה לנצח, תמיד ובכל מחיר.
יש משפט: "אם הפסדת - אל תפסיד את השיעור";
כלומר, הרבה פעמים כשמנצחים ההישג הוא ביטוי להפנמת כל השיעורים והלמידה עד כה. מאידך, דווקא כשלא מצליחים / דווקא כשנכשלים - תמיד יש בכך הזדמנות ללמידה משמעותית כלשהי, ובאמצעותה - הזדמנות להתפתח ולצמוח מעבר ל מה שהיית ברגע לפני כן.
איך זה בא לידי ביטוי?
תלמיד בוגר, בשל נפשית ומוכוון מטרה, יתנסה בכוונה תחילה "כדי" להיכשל. הוא יספק לבן זוגו לאימונים את התנאים המאתגרים מספיק החושפים אותו לפגיעותו על מנת שבן הזוג יאתר בעבורו את החולשות שלו,
ובמידה שרמת הקושי של התרגיל גבוהה עד כדי כך שאינו מסוגל להגיע להצלחה כלל - הוא אף יבקש מבן הזוג להוריד הילוך ולבצע בדרגת קושי נמוכה יותר, כזאת שבאמת מתאימה לרמתו בעת הזו.
נשמע מוזר?
זאת הדרך הפשוטה והטובה ללמוד ולהתקדם - אך היא לא קלה משום שעבור האגו מדובר על סתירת לחי מצלצלת…
כמובן שתמיד אפשר לזרום עם האגו ולנסות לנצח בכל רגע, תוך אי שימת לב לדגשים של התרגול - וכתוצאה לכך לפספס את מטרת התרגול ואת פירות התרגול…
התוצאה בכל מקרה תבוא לידי ביטוי בהבדל גדול בקצב ההתקדמות בין שני תלמידים שכל אחד מהם מיישם גישה שונה כנ"ל.
5 גוף, מוח (MIND), רגש, נפש, רוח:
מי שמאמין שהוא מורכב רק מחומר - מגביל מראש את פוטנציאל ההתפתחות שלו.
הקסם נחשף בפני מי שמוכן לחלום ולהיפתח למחוזות הבלתי נודע - בתוך עצמו/עצמה.
בעולם אמנויות הלחימה יש עקרון שנקרא BODY UNITY, שאומר "כל הצוות פועל יחד" - להבדיל משריר כזה או אחר. שימוש בכל הגוף כדי לייצר עוצמה.
אמנם BODY UNITY הוא עקרון שמיוחס לרוב לרובד הגופני באימון, אבל בהחלט אפשר וכדאי להתייחס אליו בכל הרבדים האפשריים.
יש "פה" הרבה יותר מהנגלה לעין.
